פנסיה צוברת: המדריך המקיף לחיסכון הפנסיוני בישראל

פנסיה צוברת היא שיטת הפנסיה הנהוגה כיום לרוב העובדים בישראל – בין אם אתם שכירים ובין אם עצמאים.

זוהי פנסיה המבוססת על חיסכון מצטבר : במהלך שנות העבודה שלכם נצבר סכום כסף בקרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל, באמצעות הפרשות חודשיות של העובד (והמעסיק, במקרה של שכירים).

בעת הפרישה, הסכום שצברתם משמש לתשלום קצבה חודשית - זה סכום שתקבלו מרגע שתפרשו ועד הפטירה.

במאמר זה אנסה להסביר בגובה העיניים את כל ההיבטים המרכזיים של הפנסיה הצוברת: מהי בדיוק פנסיה צוברת וכיצד היא עובדת, אילו סוגי קופות פנסיה קיימים, מה ההבדלים בין שכירים לעצמאים בחיסכון הפנסיוני, וכן נסקור שינויים רגולטוריים חשובים מהשנים האחרונות.

מוכנים ? בוא נתחיל :)

פנסיה צוברת היא פנסיה המבוססת על צבירת חסכון אישי: העובד והמעסיק מפרישים סכומי כסף מדי חודש לאורך שנות העבודה, כספים אלה מושקעים ומצטברים, ובהגיע העובד לגיל פרישה – משמשים לתשלום קצבת הפנסיה החודשית.

תמיד ניתן לבדוק צבירה או דרך הדוחות השנתיים שנשלחים הבייתה, אבל כדי להיות הכי מעודכנים - הכי טוב דרך האיזור האישי בחברה המנהלת את הקרן שלך.

גובה הקצבה נקבע על בסיס הסכום שהצטבר (כולל הרווחים שצברו ההשקעות) ובאמצעות חישובים אקטואריים (כגון מקדם המרה שמשקף את תוחלת החיים הצפויה וכו').

בניגוד לפנסיה התקציבית של העבר – שבה הפנסיה מומנה ישירות מתקציב המעסיק (ללא חיסכון אישי של העובד) – בפנסיה צוברת כל גמלאי מקבל קצבה בהתאם לכספים שהוא והמעביד שלו הפקידו וצברו במהלך השנים.

במילים אחרות, הפנסיה הצוברת היא חיסכון ממומן המבטיח את עתידכם באמצעות הכספים שנחסכו על ידכם, ולא הבטחה המבוססת על תקציב המעסיק לשעבר.

בישראל עברו רוב המשק והסקטור הציבורי למודל של פנסיה צוברת החל מאמצע שנות ה-90. כיום, כל עובד חדש (גם במגזר הציבורי) מבוטח בפנסיה צוברת, בעוד שהזכאים הוותיקים לפנסיה תקציבית הולכים ומתמעטים.

אין היום אפשרות להצטרף לפנסיה תקציבית או קרן פנסיה ותיקה כמו בעבר - בישראל קיימת למעשה רק פנסיה צוברת.

המגמה הזו נועדה להבטיח קיימות פיננסית – הפנסיה של כל אדם תמומן מכספי החיסכון שצבר, במקום להעמיס התחייבויות כבדות על תקציבי מעסיקים או המדינה - מה שבעבר גרם לקרנות הפנסיה הותיקות להיכנס לגרעונות.

לאורך שנות החיסכון, כספי הפנסיה שלכם מושקעים בשוק ההון במסלולי השקעה שונים (בהתאם לבחירתכם), במטרה להשיג תשואות ולהגדיל את הקופה שתעמוד לרשותכם בפרישה.

החיסכון הפנסיוני הצובר בישראל מתנהל באמצעות מספר סוגי מוצרים פנסיוניים עיקריים: קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים וקופות גמל לקצבה.

נסקור כל אחד מהם בקצרה, ונבין מה המאפיינים הייחודיים שלו במסגרת פנסיה צוברת.

• קרן פנסיה חדשה: קרן הפנסיה היא המוצר הפנסיוני הנפוץ ביותר כיום. זוהי “עסקת חבילה” הכוללת חיסכון לפרישה בשילוב ביטוח פנסיוני מובנה למקרי נכות (אובדן כושר עבודה) ולמקרה פטירה של החוסך (פנסיית שארים).

  מה זה אומר בעצם ? שלכל אחד שיש לו קרן פנסיה, בהכרח יש לו כיסוי למקרה של נכות ומוות.
  מי שרווק או גרוש וילדיו מעל גיל 21 - יכול לוותר על כיסוי זה ולא לשלם אותו - מאחר וכיסוי לשארים בתוך קרן פנסיה מגיע לאשה וילדים בלבד.

  כל עמית בקרן פנסיה מפקיד כספים (וכן המעסיק במקרה של שכיר) לקופה משותפת, והקרן מנהלת את ההשקעות.

  לקרנות הפנסיה מנגנון של ערבות הדדית בין העמיתים: הסיכונים הביטוחיים (תוחלת חיים ארוכה מהצפוי, מספר גבוה מהצפוי של נפגעי אי-כושר עבודה וכו’) מתחלקים בין כלל החוסכים.

  והצ'ופר אולי הכי גדול בקרנות הפנסיה, תקשיבו טוב, המדינה תומכת בקרנות הפנסיה באמצעות הבטחת תשואה קבועה על חלק מהכספים: כיום כ-30% מהחיסכון בכל קרן פנסיה מושקע באגרות חוב מיועדות של המדינה עם ריבית מובטחת (צעד שנועד לייצב את התשואות ולהפחית סיכון).

  המשמעות היא שחלק מהכסף שלכם נהנה מתשואה בטוחה על ידי המדינה, והיתר מושקע בשוק ההון באופן רגיל. דמי הניהול בקרן פנסיה הם בדרך כלל נמוכים יחסית – החוק מתיר לקרן לגבות עד 0.5% לשנה מהסכום הצבור ועוד עד 6% מכל הפקדה שוטפת, אך בפועל לרוב נגבים שיעורים נמוכים יותר, במיוחד בעקבות הגברת התחרות בשנים האחרונות.

  בסוף פסקה זו אצרף קישור למאמר שלי בנוגע לדמי הניהול בקרהנות הפנסיה.

  ביטוח מנהלים: או בשמו השני, "רשות שוק ההון לא האמינה במוצר זה" ...תסלחו לי על כותרת זו, אבל כיום לא ניתן להצטרף יותר לביטוח מנהלים אחרי שהרגולטור החליט שמוצר זה לא מספיק טוב. כיום ניתן להצטרף לביטוח מנהלים רק אם יש בידך כבר קרן פנסיה.

  אבל, עדיין יש מאות אלפי אנשים עם ביטוח מנהלים ולכן ארחיב:זהו מוצר פנסיוני שמנוהל על ידי חברות ביטוח, ובמהותו הוא פוליסת ביטוח חיים עם מרכיב חיסכון לפרישה.

  ביטוח מנהלים מעניק יותר גמישות אישית בהשוואה לקרן פנסיה – המבוטח יכול לבחור כיסויים וביטוחים לפי צרכיו, כגון אובדן כושר עבודה ספציפי, סכומי ביטוח חיים שונים וכדומה.

  בניגוד לקרן פנסיה שבה התנאים אחידים לכלל העמיתים, בביטוח מנהלים החוזה הוא אישי בין המבוטח לחברת הביטוח.

  אחד המאפיינים ההיסטוריים של ביטוחי המנהלים היה מקדם קצבה מובטח: בעבר פוליסות רבות הבטיחו מראש את שיעור המרה של הסכום שנצבר לקצבה חודשית, ללא תלות בעלייה בתוחלת החיים.

  יתרון זה העניק וודאות לגמלאי העתידי, אך כיום (לאחר רפורמה שנכנסה לתוקף ב-2013) פוליסות חדשות אינן מציעות עוד מקדם מובטח, כך שההבדל לעומת קרן פנסיה הצטמצם.

  ביטוח מנהלים אינו מבוסס על ערבות הדדית – הסיכון מוטל על חברת הביטוח (בתמורה לפרמיות הגבוהות יותר), ולכן גם דמי הניהול בו נוטים להיות גבוהים יותר.

  החוק מתיר לחברות הביטוח לגבות עד 1.05% לשנה מהצבירה ועד 4% מההפקדות בביטוחי מנהלים.

  בפועל, לקוחות רבים בביטוחי מנהלים משלמים דמי ניהול משמעותיים, מה שעלול להפחית את הקצבה בעתיד.

• קופת גמל לקצבה: קופת גמל (במתכונתה העדכנית) היא תכנית חיסכון לטווח ארוך המיועדת לתשלום קצבה בעת פרישה.

  קופות הגמל מנוהלות על ידי בתי השקעות וחברות ניהול, ואין בהן רכיב ביטוח אוטומטי – כלומר, כל שקל שמופקד הוא לחיסכון טהור, ללא כיסוי מובנה לנכות או שארים.

  מי שרוצה, יכול לרכוש בנפרד ביטוח חיים ו/או אובדן כושר עבודה כדי להשלים את ההגנה הפנסיונית.

  קופות הגמל מציעות גמישות גבוהה במסלולי ההשקעה – לעיתים מגוון רחב יותר של אפשרויות השקעה מאשר בקרנות הפנסיה, כיוון שאין בהן את ההגבלות של ניהול הסיכונים הביטוחיים.

  דמי הניהול המקסימליים בקופות גמל דומים לאלה של ביטוחי מנהלים (עד 1.05% מהצבירה ו-4% מההפקדות) וברבים מהמקרים דמי הניהול בפועל גבוהים מאלה שבקרנות הפנסיה.

  קופת גמל יכולה להתאים למי שרוצה לנהל את החיסכון הפנסיוני באופן גמיש וללא מרכיבי ביטוח מובנים – למשל עצמאים או שכירים שיש להם כיסויים ביטוחיים דרך אפיקים אחרים.

  חשוב לציין שקופות גמל חדשות מיועדות לקצבה בלבד – בעבר ניתן היה למשוך מקופת גמל סכום הוני חד-פעמי בגיל הפרישה, אך כיום על מנת ליהנות מהטבות המס, כספי הגמל חייבים להיות מומרים לקצבה חודשית (אלא אם מדובר בכספים ותיקים מלפני 2008 או במסגרת מוצר ייעודי כמו קופת גמל להשקעה ותיקון 190, נושאים שחורגים מתחום סקירה זו).

לסיכום חלק זה: שלושת המכשירים – קרן פנסיה, ביטוח מנהלים וקופת גמל – הם הדרכים העיקריות לבצע חיסכון פנסיוני צובר.

כולם כפופים לעקרון הבסיסי: הפרשות מצטברות שיוצרות חיסכון לגיל פרישה, המשולם כקצבה.

ההבדלים ביניהם מתבטאים בעיקר במבנה הביטוחי, רמת הגמישות, ודמי הניהול.

כל עובד רשאי בדרך כלל לבחור באיזה מוצר או שילוב מוצרים יופקדו כספי הפנסיה שלו, בהתאם להעדפותיו (ולעיתים בכפוף להסכמים במקום העבודה). נציין שגם קרנות הפנסיה הוותיקות (שפעלו לפני שנות ה-90 במתכונת מבוססת זכויות מוגדרות) נכללות טכנית תחת "פנסיה צוברת", אך הן סגורות למצטרפים חדשים והניהול שלהן שונה בעקבות משבר אקטוארי שעברו.

כיום כשמדברים על פנסיה צוברת מתכוונים בעיקר לקרנות החדשות, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל כפי שתואר לעיל.

היבט חשוב בפנסיה צוברת הוא שאלת אופן ההפקדה לחיסכון הפנסיוני, ובפרט ההבדלים בין עובד שכיר לבין עובד עצמאי.

בישראל חלו בעשורים האחרונים שינויים רגולטוריים שהפכו את החיסכון הפנסיוני לחובה המוטלת על כלל המועסקים, על מנת להבטיח שלכל אדם עובד יהיה חיסכון לגיל פרישה.

שכירים – חובת פנסיה חובה משנת 2008: עד אמצע שנות ה-2000, חיסכון לפנסיה במגזר הפרטי לא היה מובטח לכל עובד – רבים הפרישו לפנסיה רק אם היה להם הסכם אישי או ענפי שקבע זאת. ב-2008 חל מפנה משמעותי: הוצא צו הרחבה כללי שקבע פנסיית חובה לכל עובד במשק.

מאז, כל מעסיק חייב לרשום את עובדיו לביטוח פנסיוני (פנסיה צוברת) ולהפריש מדי חודש אחוז מסוים מהשכר לפנסיה, לצד הפרשת העובד עצמו.

בתחילה שיעורי ההפרשה היו נמוכים יותר, והם הוגדלו בהדרגה לאורך השנים.

החל משנת 2017, שיעורי ההפקדה המינימליים עומדים על 18.5% מהשכר ברוטו: 6% על חשבון העובד, ועוד 12.5% על חשבון המעסיק.

מתוך חלק המעסיק, 6.5% נחשבים תגמולי מעסיק (חלק פנסיוני) ו-6% נוספים לרכיב הפיצויים, כך שבמידת הצורך כספי הפיצויים נצברים אף הם כחלק מהחיסכון הפנסיוני.

למעשה, עבור עובד שכיר כל שקל שמשולם לחיסכון מחולק בין העובד למעסיק לפי היחס הנ"ל, והסכום המלא מושקע עבור העובד בקרן הפנסיה/קופת הגמל/ביטוח המנהלים שבחר.

חובת פנסיית החובה חלה על כל שכיר מעל גיל 21 (נשים מגיל 20) ועד גיל פרישה, למעט בעלי פנסיה תקציבית או מקרים חריגים אחרים.

אם המעסיק אינו מפקיד לפנסיה כנדרש, הוא עובר על החוק וצפוי לסנקציות – העובד מצדו יכול להגיש תלונה ליחידת האכיפה על חוקי .

עצמאים – חובה להפריש לפנסיה משנת 2017: במשך שנים רבות, עצמאים לא היו מחויבים לחסוך לפנסיה, והדבר הוביל לכך שחלק גדול מהאוכלוסייה (כ-12% מכוח העבודה) עלול היה להגיע לגיל פרישה ללא חיסכון מספק.

החל מינואר 2017 תוקן החוק, וכעת גם עובד עצמאי חייב בהפקדה לפנסיה באופן עצמאי.

החוק מגדיר שיעורי הפקדה מינימליים בהתאם להכנסת העצמאי: עבור החלק מההכנסה השנתית עד למחצית השכר הממוצע במשק – על העצמאי להפריש 4.45%, ועבור החלק שבין מחצית השכר הממוצע ועד השכר הממוצע (כ-159,800 ₪ בשנה) – עליו להפריש 12.55%.

מעבר להכנסה בגובה השכר הממוצע אין חובה להפריש, אך כמובן אפשרי להמשיך ולהפקיד גם על חלקי הכנסה גבוהים יותר.

המשמעות בפועל: עצמאי בעל הכנסה ממוצעת יהיה חייב להפקיד כ-8.5% מהכנסתו לפנסיה (שיעור משוקלל) – פחות מהסך 18.5% ששכיר נהנה ממנו (כי לשכיר המעסיק מוסיף חלק ניכר), אך עדיין סכום מהותי מתוך הכנסתו.

חשוב לציין שהעצמאי הוא גם המעסיק של עצמו, ולכן בהפקדותיו לפנסיה הוא למעשה משלם גם את חלק העובד וגם את "חלק המעסיק" מכיסו.

החוק מעניק לעצמאים הטבות מס (שיפורטו בחלק הבא) כדי לעודד ולהקל על החיסכון.

כמו כן, החוק מתיר לעצמאי במצבים מסוימים למשוך חלק מהכספים שהפקיד לפני גיל פרישה – לדוגמה בעת סגירת העסק או הפסדים כבדים – זאת כמעין “רשת ביטחון” לעצמאים שאין להם דמי אבטלה מהמדינה.

אי־עמידה של עצמאי בחובת ההפקדה עלולה לגרור קנס מנהלתי בסיום שנת המס, אם כי בפועל אכיפת הסעיף עודנה חלקית.

שכיר או עצמאי – האחריות על החיסכון היא עליך: לשני סוגי העובדים חשוב להיות מודעים לפנסיה הצוברת שלכם. שכיר אמנם נהנה מהפקדות אוטומטיות דרך תלוש השכר, אך כדאי לוודא שהמעסיק אכן מעביר את הכספים לקרן הנכונה ובמועדים הקבועים, ולבחור בצורה מושכלת את הגוף הפנסיוני (לשכיר יש זכות בחירה היכן לנהל את הפנסיה שלו).

עצמאי צריך לזכור לכלול בתזרים העסקי שלו גם את ההפרשה לפנסיה ולבצע אותה באופן יזום (ניתן להפקיד באופן חודשי, רבעוני או אפילו פעם בשנה – ובלבד שיעשה זאת לפני תום שנת המס הרלוונטית.

שני המגזרים נהנים כיום מחובת פנסיה צוברת, שמשמעותה שבסוף הדרך צפויה לכם קצבה כלשהי ולא תישארו ללא כלום.

מדובר בהישג חברתי שהופך את החיסכון הפנסיוני לחלק בלתי נפרד מהעבודה בישראל, בשאיפה להבטיח לכל אזרח פרישה מכובדת עם הכנסה חודשית.

מערכת הפנסיה הצוברת בישראל מתפתחת ומשתנה לאורך זמן, וכדאי להכיר כמה מהמהלכים הרגולטוריים הבולטים מהשנים האחרונות שהשפיעו עליה:

• פנסיית חובה לכל עובד (2008) ולכל עצמאי (2017): אולי המהלך המשמעותי ביותר הוא הרחבת כיסוי הפנסיה הצוברת באופן גורף.

  כפי שתיארנו, החל מ-2008 הוגדר שחובת המעסיקים להפריש לפנסיה לכל השכירים, והחל מ-2017 גם עצמאים חויבו בכך.

  צעדים אלה הגדילו מאוד את שיעור המשתתפים בחיסכון הפנסיוני, במיוחד במגזר הפרטי.

  אם בעבר אוכלוסיות שלמות (מלצרים, עובדי קבלן, פרילנסרים ועוד) יכלו למצוא עצמן ללא חסכון, הרי שכיום זה בלתי חוקי.

  התוצאה היא שמיליון וחצי עובדים נוספים הצטרפו למעגל החוסכים.

  חוק פנסיית חובה לעצמאים גם שילב, כאמור, מנגנונים ייחודיים עבור עצמאים כמו אפשרות משיכה בעת משבר, כדי להתאים את החיסכון לצרכיהם.

• קרנות פנסיה ברירת מחדל (2016): משרד האוצר זיהה בעיה שחוסכים רבים – בעיקר בעלי הכנסות נמוכות – משלמים דמי ניהול מקסימליים, בין השאר משום שלא היו מודעים לאפשרויות או שלא היה להם כוח מיקוח. כדי לפתור זאת, הוחלט לקיים מכרז תחרותי ולהקים קרנות פנסיה נבחרות מוזלות.

  בתחילת 2016 נערך המכרז הראשון, ושתי קרנות זכו והחלו באותה שנה לקלוט מצטרפים בדמי ניהול נמוכים במיוחד.

• מאז נערכו מכרזים נוספים, מספר הקרנות הנבחרות הורחב, וכיום יש ארבע קרנות ברירת-מחדל שמציעות לכל דורש תנאים מוזלים (כאמור, כ-0.22% מהצבירה ו-1% מההפקדות לתקופה של 10 שנים לפחות.

  יתרה מזו, מעסיק שקולט עובד חדש מחויב לצרף אותו לאחת מאותן קרנות נבחרות אם העובד לא בחר בעצמו קרן אחרת.

  רפורמה זו האיצה את התחרות בין הגופים הוותיקים לבין הזוכים, וגרמה להפחתת דמי הניהול הממוצעים בענף.

  מאות אלפי עובדים "שקופים" (שלא ידעו לבקש הנחה) החלו ליהנות מעלויות נמוכות בהרבה. הצלחת המהלך הובילה לקיום מכרז מחודש כל כמה שנים ולמעורבות ציבורית רבה יותר בנושא דמי הניהול.

• המודל הצ'יליאני – מסלולי השקעה תלויי גיל (2016): גם בתחום ניהול ההשקעות נרשמה רפורמה.

  החל מ-2016 הוגדר כאמור שכל גוף פנסיוני יקים מסלולי השקעה לפי קבוצות גיל ויכניס באופן אוטומטי כל עמית למסלול התואם לגילו, אלא אם ביקש אחרת.

  המהלך נועד להגן על חוסכים מפני סיכון לא מותאם – למשל, אדם בן 64 שנשאר במסלול מניות עלול להיפגע קשות מירידות רגע לפני פרישה.

  כעת, כברירת מחדל, רמת הסיכון יורדת ככל שהעמית מתבגר. רפורמה זו מכוונת בעיקר לעמיתים הלא-מתעניינים, שלרוב השאירו את כספם במסלול ברירת מחדל כללי גם כשזה לא התאים לגילם.

  בישראל המודל מיושם בשלוש קטגוריות גיל עיקריות (עד 50, 50–60, 60+), וחלק מהגופים הוסיפו חלוקות משנה.

  עבור החוסך הפשוט, המשמעות היא שמבלי לעשות דבר הכסף מנוהל כעת בצורה מתאימה יותר לגילו.

  כמובן, תמיד יש מקום להתאמות פרטניות – למשל חוסך צעיר סולידי יכול להעביר עצמו למסלול פחות מסוכן אם ברצונו בכך – אך בסך הכל המודל הצ'יליאני נחשב צעד חיובי להגדלת התאמת ההשקעות לפרופיל החוסכים.

• איחוד חשבונות פנסיה לא פעילים (2017): רפורמה צרכנית נוספת יצאה לדרך בסביבות 2016–2017, והיא איחוד אוטומטי של חשבונות פנסיה רדומים.

  רבים צברו לאורך הקריירה מספר קרנות פנסיה (למשל מעבודות קודמות) ובהן סכומים קטנים שלא הופקדו בהם כספים חדשים.

  חשבונות כאלה המשיכו להיות מחויבים בדמי ניהול גבוהים, ולעיתים "נאכלו" לחלוטין לאורך השנים. משרד האוצר יזם מהלך שבמסגרתו קרן הפנסיה הפעילה של העובד מאחדת לתוכה אוטומטית יתרות מחשבונות ישנים שלא היו בהם הפקדות במשך שנה ומעלה.

  במהלך החצי שנה הראשונה של הרפורמה נסגרו כ-250 אלף חשבונות פנסיה לא פעילים, וכ-6 מיליארד ש"ח שהיו בהם מוזגו לחשבונות הפעילים של אותם חוסכים.

  בכך נחסכו מהציבור דמי ניהול מיותרים, והחוסכים נהנים מניהול מרוכז של הכספים והקטנת הסיכון שישכחו חסכונות.

  הרפורמה כפתה על הקרנות לבלוע את "מכונת המזומנים" של דמי הניהול על חשבונות קטנים רדומים, ולמעשה העבירה כסף מכיסי החברות אל כיסי העמיתים בצורה של חיסכון בעלויות.

• העלאת גיל הפרישה לנשים (2022): לאחר שנים של דיונים, חוקק בכנסת חוק העלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-65 באופן הדרגתי, שהחל בינואר 2022.

  בכל שנה גיל הפרישה עולה בכמה חודשים (בהתאם לשנת הלידה של האישה) עד שיגיע לגיל 65 בשנת 2032.

  צעד זה משפיע כמובן על הפנסיה הצוברת: נשים יעבדו ויחסכו יותר שנים, ויתחילו למשוך את הפנסיה מאוחר יותר, כך שהחיסכון צפוי לגדול והקצבה החודשית תהיה גבוהה יותר (אם כי מנגד, הקצבה תתקבל במשך פחות שנים).

  לצד ההעלאה, הוכנסו רשתות ביטחון לנשים מבוגרות בשנות ה-60 המוקדמות שנפלטו משוק העבודה – כגון דמי אבטלה ארוכים ומענקי גישור – כדי לרכך את המעבר.

  העלאת גיל הפרישה נועדה לשקף את העלייה בתוחלת החיים ולהקל על המעמסה על קרנות הפנסיה והביטוח הלאומי. עבור החוסכות הצעירות של היום, המשמעות היא שעליהן לצפות לעבוד קצת יותר שנים לפני שיוכלו להתחיל לקבל את קצבת הפנסיה הצוברת שלהן.

• ביטול הדרגתי של אגרות החוב המיועדות (2022): מהלך רגולטורי מתקדם נוגע לאופן הבטחת התשואה בקרנות הפנסיה. בסוף 2021 הוחלט במסגרת חוק ההסדרים לבטל בהדרגה את הנפקת אגרות החוב המיועדות עם הריבית המובטחת (4.24%), ובמקום זאת ליצור מנגנון הבטחת תשואה חדש.

  החל משנת 2022 המדינה כבר אינה מנפיקה אג"ח מיועדות חדשות לקרנות הפנסיה, וכל כספי ההפקדות מושקעים בשוק החופשי. במקביל, הוקמה קרן לאומית שתשמש כרשת ביטחון: אם התשואות עבור פורשים יהיו נמוכות מהרף שנקבע, הקרן הזו תשלים להן, ואם התשואות יהיו גבוהות – הקרן תיצבר לעתיד. הרפורמה שחררה למעשה סכומי עתק להשקעה חופשית (עשרות מיליארדים שנותבו לשוק ההון החופשי במקום לאג"ח ממשלתי.

  המטרה היא להגביר את התשואה לחוסכים (כי אג"ח מיועדות הגבילו אותה) ובה בעת לשמור על ביטחון סביר דרך המנגנון החלופי. לפי דיווחים, כבר בשנה הראשונה לחקיקה, 2022, הקרנות הניבו תשואה עודפת והצטבר עודף של כ-2.7 מיליארד ₪ במנגנון החדש– סימן חיובי לכך שהרפורמה מיטיבה עם החוסכים, לפחות בטווח הקצר.

  עם זאת, יש להיות עם היד על הדופק בשנים תנודתיות, לוודא שהבטחת התשואה אכן מגינה כפי שהתכוונו.

אלה רק כמה מהצעדים הבולטים. רגולציית הפנסיה היא תחום דינמי: תקנות משתנות (למשל, לאחרונה הוגבל השיווק של מקדם קצבה מובטח בפוליסות חדשות, שציינו לעיל), קמות ועדות לבחינת דמי הניהול, נבחנות דרכים לעודד השתתפות של אוכלוסיות שלא חוסכות מספיק (למשל עובדים בשכר נמוך מאוד או תקופות חל"ת), ועוד. כהמלצה כללית, מומלץ לעקוב אחרי חדשות בתחום הפנסיה – שינויים כאלו עשויים להשפיע ישירות על הכיס שלכם, וכדאי להיות מודעים ולנצל הזדמנויות (או להתכונן בזמן לשינויים מחייבים).

בשורה התחתונה, הפנסיה הצוברת היא אבן יסוד בביטחון הכלכלי של כל אדם עובד בישראל. מדובר במערכת מורכבת, אך בניסיון שלנו להביא אותה כאן בצורה מובנת ונגישה – ראינו שהיא מושתתת על עיקרון פשוט של חיסכון מצטבר שיעניק לכם קצבה בעתיד.

הכרנו את סוגי המוצרים הפנסיוניים, הבנו איך שכיר ועצמאי מפקידים באופן שונה, וראינו שלאורך הזמן נעשים שיפורים במערכת לטובת החוסכים.

אם יש מונח אחד שנכון לגבי פנסיה צוברת, הרי הוא "ידע הוא כוח": ככל שתדעו יותר על הפנסיה שלכם, תבינו את הדוחות ותקפידו על זכויותיכם – כך תוכלו למקסם את הקצבה שתקבלו ולצאת לפרישה בראש שקט יותר מבחינה כלכלית.

פנסיה צוברת אולי נראית רחוקה, במיוחד לצעירים, אבל ההחלטות והפעולות שאתם עושים היום ישפיעו במישרין על איכות חייכם בעתיד.

לכן, השקיעו מעט זמן בללמוד את הנושא, לעקוב אחר החיסכון ולהתעדכן בשינויים. פנסיה טובה אינה עניין של מזל – היא תוצאה של תכנון מושכל והתנהלות נכונה לאורך שנים, והמערכת כולה נועדה לסייע לכם להגשים זאת.

זכרו: כל חודש שאתם עובדים – פנסיה צוברת עובדת בשבילכם, אז דאגו שהיא תעבוד בתנאים הטובים ביותר. שיהיה לכם חיסכון פנסיוני מוצלח ופרישה נעימה!